אפשר ללמוד הרבה על צילום מספרים, סרטונים ומדריכים, אבל יש דברים שמבינים באמת רק כשיוצאים לצלם. פתאום האור משתנה מהר מהצפוי, החצובה זזה מעט, הירח עולה לפני שסיימנו להתארגן או שהמצלמה פשוט לא עושה את מה שחשבנו שהיא עושה.
וזה חלק מהעניין. צילום בשטח מחייב לקבל החלטות בזמן אמת, לבדוק את עצמנו ולהגיב למה שקורה מסביב.
עבור חובבי צילום, סדנאות צילום הן דרך טובה להתנסות בטכניקות ובסגנונות שלא תמיד יוצא לנסות לבד. זה יכול להיות צילום לילה ומסלולי כוכבים, צילום ירח, מריחת גלים בחשיפה ארוכה, פאנינג, צילום טיפות או עבודה עם תאורה ופלאשים בסטודיו. כל אחד מהתחומים האלה דורש דרך חשיבה קצת אחרת, ובכולם ההבדל נמצא בסופו של דבר בפרטים הקטנים.
לצאת מהמצב האוטומטי
מצבי הצילום האוטומטיים במצלמות של היום טובים למדי. הבעיה מתחילה כאשר לא רוצים שהמצלמה תחליט כיצד התמונה תיראה.
אם רוצים להחליט בעצמנו האם התנועה תהיה קפואה או מרוחה, כמה עומק שדה יהיה בתמונה או מה יישאר חד בפריים, צריך להבין מה עושים מהירות התריס, הצמצם וה-ISO ואיך הם משפיעים זה על זה.
אבל הצד הטכני הוא רק חלק מהצילום. אפשר לבחור הגדרות נכונות לחלוטין ועדיין לקבל תמונה משעממת. צריך לחשוב גם על הקומפוזיציה, אורך המוקד, כיוון האור ובעיקר על מה בכלל רוצים להכניס לפריים.
כאן יש יתרון גדול ללמידה בשטח. מדריך שנמצא ליד הצלם יכול לראות את התמונה בזמן אמת, להצביע על משהו שמפריע בפריים או להציע שינוי קטן בזווית. לפעמים הוא גם עוזר לפתור תקלה במצלמה או בציוד – דברים שקשה הרבה יותר לעשות כשצופים לבד בסרטון בבית.
צילום לילה – שלוש שעות שאי אפשר לקבל בחזרה
צילום לילה דורש סבלנות. יש פחות אור, החשיפות מתארכות ולעיתים עובדים במשך דקות או אפילו שעות כדי ליצור תמונה אחת.
בצילום מסלולי כוכבים, לדוגמה, אפשר לצלם רצף גדול של תמונות במשך מספר שעות ולחבר אותן לאחר מכן. כאן כבר לא מספיק להניח את המצלמה על החצובה וללכת לשתות קפה.
באחת מסדנאות הצילום שאני מעביר קרה בדיוק המקרה הזה. אחד המשתתפים הפעיל את המצלמה, היה בטוח שהצילום ברצף התחיל והלך להמתין בצד. אחרי כשלוש שעות הוא חזר וגילה שהמצלמה כלל לא צילמה את הרצף. המשתתפים האחרים, שבדקו בתחילת הצילום שהכל אכן עובד, חזרו באותו ערב עם חומר גלם לתמונות מיוחדות מאוד.
זה מתסכל, אבל גם שיעור שקשה לשכוח.
לפני צילום ממושך כדאי לבדוק שהמצלמה אכן מצלמת, שהכרטיס מכיל מספיק מקום ושהסוללה מלאה. כבר נתקלתי גם בצילום שנעצר מוקדם מהמתוכנן פשוט מפני שהסוללה לא הוחלפה לפני שהתחלנו.
חשוב כמובן גם שהחצובה תעמוד על משטח יציב. בחשיפה ארוכה תזוזה קטנה שמתרחשת בזמן הלחיצה על המצלמה עלולה לפגוע בחדות, ולכן כדאי להשתמש בטיימר או בשלט.
הירח לא תמיד משתף פעולה
צילום ירח מתוכנן שונה מאוד מהרמת המצלמה וצילום הירח כפי שהוא נראה בשמיים.
כאשר רוצים לקבל ירח גדול מאחורי דמות, מבנה, עץ או אלמנט אחר בנוף, צריך לתכנן מראש את נקודת הצילום ואת הכיוון שממנו הירח צפוי לעלות. בחירת המרחק מהאובייקט ואורך המוקד משפיעים מאוד על היחס בין הירח לבין שאר האלמנטים בפריים.
ואז מגיעים לשטח ומגלים שגם תכנון מדויק אינו מבטיח תמונה.
באחד מצילומי הירח שתכננתי, הכל היה מוכן מבחינת המיקום והתזמון, אבל ענן הופיע בדיוק באזור שבו הירח היה אמור להיכנס לפריים. הירח נעלם מאחוריו והצילום שתכננו פשוט לא היה אפשרי. במקרה הזה הזמנתי את המשתתפים להגיע שוב ולצלם במועד אחר.
זו דוגמה טובה להבדל בין סטודיו לבין צילום בשטח. אפשר לתכנן כמעט הכל, אבל אי אפשר להזיז ענן.
גם כאשר השמיים נקיים, אין הרבה זמן לעבוד. אחת ההפתעות של מי שמצלם ירח בצורה מתוכננת בפעם הראשונה היא המהירות שבה הוא עולה ביחס לאופק. אם מתחילים לחפש את הזווית רק כשהירח כבר הופיע, אפשר לפספס את הפריים בתוך דקות.
בשקיעה צריך להסתכל גם לצדדים
השמש מושכת אליה את המצלמה באופן כמעט אוטומטי, אבל לפעמים התמונה המעניינת נמצאת דווקא במקום אחר.
דמות כסילואטה, השתקפות במים, סלעים, עץ או אור שפוגע באובייקט שנמצא בכלל בצד השני יכולים ליצור פריים מעניין יותר מצילום נוסף של השמש במרכז התמונה.
בצילום לכיוון השמש צריך גם להתמודד עם הבדלים גדולים בין האזורים הבהירים והכהים. אם חושפים רק לפי השמש, הים או הקרקע עלולים להפוך כהים מדי. אם חושפים לפי האזורים הכהים, אזור השמש עלול להישרף.
במצלמות DSLR חשוב במיוחד לא להביט ישירות בשמש דרך העינית האופטית. כשמצלמים לכיוון השמש עדיף לעבוד באמצעות המסך.
וכדאי להישאר עוד קצת אחרי השקיעה. לפעמים דווקא כשהשמש כבר ירדה מתחת לאופק מגיע הצבע המעניין.
בסטודיו לא מחפשים את האור – יוצרים אותו
בחוץ אנחנו תלויים במזג האוויר, בשעה ובכיוון שממנו מגיע האור. בסטודיו אפשר להזיז את מקור האור בעצמנו.
אפשר לשנות את הכיוון, העוצמה והמרחק מהמצולם, להוסיף מקור אור נוסף או להחליט שחלק מהתמונה דווקא יישאר בצל.
במובן הזה, עבודה בסטודיו מזכירה לפעמים יותר ציור מאשר צילום. הצלם אינו רק מגיב לאור שמצא, אלא בונה אותו בעצמו.
הדרך הטובה להבין את זה היא פשוט להזיז את התאורה ולצלם שוב. שינוי שנראה קטן במיקום הפלאש או בזווית שלו יכול ליצור תמונה אחרת לחלוטין. אחרי שמתנסים בזה, מתחילים לשים לב לכיוון ולאיכות האור גם כשחוזרים לצלם בחוץ.
הפרטים הקטנים חוסכים עבודה אחר כך
קל להתרכז בנושא המרכזי ולשכוח לבדוק מה קורה בשולי הפריים. ענף קטן, פח אשפה, תיק שהונח מאחור או משהו ש"צומח" מאחורי הראש של המצולם יכולים להתגלות רק כשפותחים את התמונה בבית.
חלק מהדברים אפשר כמובן לתקן לאחר מכן, אבל עדיף לראות אותם בזמן הצילום. ככל שהתמונה טובה ונקייה יותר כבר במצלמה, כך נדרשת פחות עבודת תיקון ועיבוד לאחר מכן.
אותו כלל נכון גם לגבי בטיחות. כשמסתכלים דרך המצלמה קל להתנתק לרגע מהסביבה, אבל בשטח אנחנו לא לבד. צריך לשים לב לחצובות של צלמים אחרים, לבורות, לכבישים, למים ולציוד שמונח מסביב.
בטיחות לפני הכל – גם של הצלמים וגם של הציוד. צילום טוב לא שווה פציעה או עדשה שבורה.
אז למה דווקא סדנה?
אפשר בהחלט ללמוד צילום לבד, ורבים עושים זאת. מדריכים וסרטונים מצוינים זמינים היום כמעט לכל טכניקה שאפשר לחשוב עליה.
היתרון של סדנה נמצא במקום אחר – מישהו נמצא לצד הצלם בדיוק ברגע שבו נוצרת התמונה. אפשר לבדוק יחד למה פריים מסוים לא עובד, לשנות הגדרה ולנסות שוב. אפשר לקבל הערה על הקומפוזיציה, על כיוון האור או על פרט קטן שלא שמנו לב אליו, וגם להתמודד במקום עם תקלות ושאלות שעולות רק כשבאמת מצלמים.
אחרי הכל, המטרה אינה לחזור הביתה עם כמה מאות תמונות ולנסות לתקן אותן. עדיף להשקיע עוד כמה שניות בשטח, להסתכל גם על הפרטים הקטנים ולנסות להגיע לתמונה טובה ככל האפשר כבר בזמן הצילום.